זה לא מועדון ולא בר ספורט: הרעיון הוא בתי ההאזנה היפניים של שנות השבעים, שבהם באים בשביל הצליל ולא בשביל הרעש. שלושת החללים נקראים על שם מהירויות הסיבוב של תקליטים - 78, 45 ו-33 - ורק אחד מהם סגור למנויים. הנה מה שצריך לדעת לפני שעולים למעלה.
למה זה קומה 63, ומה היה שם קודם
החלל שבו יושב ויניל רום הוא אחד המיקומים המוכרים בלאס וגאס: קומת הגג של מנדליי ביי (Mandalay Bay), במגדל שצופה על כל אורך הסטריפ. במשך יותר מעשרים שנה פעל שם הפאונדיישן רום - מועדון חברים שנפתח ב-1999 והפך לאחד מבתי הבילוי המזוהים ביותר עם הקצה הדרומי של הרחוב. הוא הפסיק לפעול באוגוסט של השנה שעברה, והחלל עמד ריק עד להסבה.
ההבדל בין השניים אינו רק בעיצוב. הפאונדיישן רום היה מועדון סגור באופיו, עם דגש על די-ג'יי וריקודים. ויניל רום נבנה סביב הצליל: החלל תוכנן אקוסטית, המוזיקה מתנגנת מתקליטים על ידי די-ג'ייז מתחלפים, והישיבה מכוונת לשיחה. מי שהכיר את המקום בגלגולו הקודם ימצא את אותו נוף מקומה 63 - אבל ערב אחר לגמרי.
שלושה חללים, ורק אחד מהם דורש חברות
המתחם מחולק לשלושה אזורים, וכולם נקראים על שם מהירויות הסיבוב של תקליטים. 78 לאונג' (78 Lounge) הוא חלל הבר והשעה השמחה - זה המקום שאליו נכנסים כשרוצים משקה ונוף בלי להתחייב לארוחה. 45 דיינינג רום (45 Dining Room) הוא חדר האוכל, ושם מוגש התפריט המלא בערב. 33 ממברס רום (33 Members Room) הוא החלל הסגור, פתוח למנויים בלבד.
הנקודה המעשית: שני החללים הראשונים פתוחים לקהל הרחב ולא צריך שום מנוי כדי להיכנס אליהם. החברות במועדון היא מסלול נפרד, שמחירו מתחיל בכמה אלפי דולרים לשנה ומיועד למי שגר בעיר או מגיע אליה בתדירות גבוהה. מטייל שמגיע לכמה לילות אינו זקוק לה.
האוסף, והצליל שהוא נבנה בשבילו
האוסף במקום מונה קרוב ל-5,000 תקליטים, בעיקר רוק, פופ, בלוז ו-R&B, ולצידם ציוד שמע ותיק, אלבומים חתומים ופריטי אספנות שקשורים להיסטוריה המוזיקלית של לאס וגאס. קיר אחד שלם מכוסה בפוסטרים שהודבקו בשיטת הווטפייסט על ידי אמנית מקומית.
הפרט שמפריד בין המקום הזה לבין כל בר גג אחר בעיר הוא שהמוזיקה מתנגנת מהתקליט עצמו, בזמן אמת. זה גם מה שקובע את הקצב של הערב: אין סט די-ג'יי רציף של שעתיים, יש צד א' וצד ב'. מי שמחפש רחבת ריקודים יתאכזב; מי שאוהב לזהות אלבומים לפי העטיפה ימצא כאן ערב שלם.
מה אוכלים ומה שותים למעלה
התפריט אסייתי בהשראתו ומכוון לשיתוף, לצד מנות מרכזיות כבדות יותר. בין המנות המזוהות עם המקום: סושי טוטס - כדורי תפוח אדמה בהשראת סושי, כנפי עוף בצ'ילי קראנץ', כיסונים במילוי ראש סרטן מלך, וסטייק וואגיו טומהוק במשקל 42 אונקיות למי שמגיע לארוחה מלאה בחדר האוכל.
גם הקוקטיילים נקראים על שם שירים - סטרוברי מון, האוס אוף דה רייזינג סאן, סופרפליי, סמוק און דה ווטר. זה נשמע כמו גימיק, אבל בפועל זה עוזר: כשמזמינים לפי שם שיר קל יותר לזכור מה שתיתם בערב הקודם.
מתי להגיע, ואיך מזמינים
המקום פועל מדי יום משעות אחר הצהריים המאוחרות ועד הסגירה, והזמנת שולחן נעשית דרך מערכת ההזמנות המקוונת. הטיפ שחוזר אצל מי שכבר היה: להזמין לשעה שלפני השקיעה. קומה 63 פונה לאורך הסטריפ, והמעבר מאור יום לים הניאונים קורה מול העיניים תוך חצי שעה. מי שמגיע אחרי חשכה מקבל נוף מרשים - אבל מפספס את החלק שבגללו כדאי להקדים.
נקודה שנייה שכדאי לתכנן: מנדליי ביי נמצא בקצה הדרומי של הסטריפ, והמרחק ממנו לרוב המלונות המרכזיים גדול מכפי שהוא נראה על המפה. הליכה משם למרכז הרחוב היא עניין של יותר מחצי שעה בחום. עדיף לשלב את הערב עם משהו נוסף באותו מלון או לתכנן הסעה חזרה.
למי זה מתאים ולמי פחות
ויניל רום מתאים במיוחד לערב זוגי, לקבוצה קטנה שרוצה לשבת ולדבר, ולמי שהצליל מעניין אותו באמת. הוא מתאים פחות לחבורה גדולה שמחפשת רחבה, ופחות לערב עם ילדים - זהו מתחם בילוי לילי לכל דבר.
למי שמגיע ללאס וגאס לכמה ימים ומתלבט: זו אחת האפשרויות הבודדות בעיר לשבת גבוה עם נוף בלי להיכנס למועדון עם מוזיקה בעוצמה גבוהה ותור בכניסה. זה הופך אותו לערב פתיחה טוב, לפני שמתחילים את הלילות הרועשים יותר.
| פרט | מידע |
|---|---|
| מיקום | קומה 63 במנדליי ביי, קצה דרומי של הסטריפ |
| נפתח | 8 באוגוסט, בחלל של הפאונדיישן רום לשעבר |
| גודל | כ-15,000 רגל רבוע |
| חללים | 78 לאונג' (בר), 45 דיינינג רום (מסעדה), 33 ממברס רום (מנויים בלבד) |
| אוסף | קרוב ל-5,000 תקליטים, ציוד שמע ותיק ופריטי אספנות |
| מוזיקה | מתנגנת מתקליטי ויניל על ידי די-ג'ייז מתחלפים |
| שעות | מדי יום, משעות אחר הצהריים המאוחרות ועד הסגירה |
| הזמנות | דרך מערכת ההזמנות המקוונת של המקום |
מה חשוב לדעת לפני שמגיעים
- שני החללים הפתוחים לקהל אינם דורשים חברות - רק חדר המנויים סגור
- המקום נמצא בקצה הדרומי של הסטריפ, רחוק יותר ממה שנראה במפה
- הישיבה מכוונת לשיחה ולהאזנה, לא לרחבת ריקודים
- הזמנת שולחן מראש מומלצת, במיוחד לשעות סמוך לשקיעה
- התפריט המלא מוגש בחדר האוכל; בחלל הבר מדובר בעיקר במנות לשיתוף
- זהו מתחם בילוי לילי - לא מקום להביא אליו ילדים
טעויות שכדאי להימנע מהן
- לחשוב שצריך מנוי כדי להיכנס - החברות רלוונטית רק לחדר אחד מתוך שלושה
- להגיע אחרי חשכה ולפספס את המעבר מאור יום לתאורת הסטריפ
- לצפות למועדון עם רחבה - הקונספט הוא האזנה, לא ריקודים
- לתכנן הליכה חזרה למרכז הסטריפ - המרחק ממנדליי ביי גדול והחום מתיש
- לחפש את הפאונדיישן רום בשמו הישן - החלל הוסב ופועל תחת שם אחר
שאלות נפוצות
באיזו קומה נמצא ויניל רום?
בקומה ה-63 של מנדליי ביי, בקצה הדרומי של הסטריפ. זהו החלל שבו פעל בעבר הפאונדיישן רום.
צריך חברות במועדון כדי להיכנס?
לא. שני החללים המרכזיים - 78 לאונג' ו-45 דיינינג רום - פתוחים לקהל הרחב עם הזמנת שולחן. רק חדר המנויים, 33 ממברס רום, סגור למנויים בלבד.
מה מיוחד במוזיקה במקום?
המוזיקה מתנגנת מתקליטי ויניל אמיתיים על ידי די-ג'ייז מתחלפים, מתוך אוסף של קרוב ל-5,000 תקליטים. החלל תוכנן אקוסטית בהשראת בתי ההאזנה היפניים של שנות השבעים.
מה כדאי להזמין שם?
בין המנות המזוהות עם המקום סושי טוטס, כנפי עוף בצ'ילי קראנץ' וכיסוני ראש סרטן מלך. בחדר האוכל מוגש גם סטייק וואגיו טומהוק גדול לשיתוף.
מתי השעה הטובה ביותר להגיע?
סמוך לשקיעה. הקומה פונה לאורך הסטריפ, והמעבר מאור יום לתאורת הניאונים נראה משם במלואו.
האם המקום מתאים למשפחות עם ילדים?
לא. זהו מתחם בילוי לילי עם בר, ומיועד למבוגרים.
